האם אני אמא טובה? שאלה זו מטרידה אמהות רבות, כדי להיות אמא מספיק טובה חיוני לפנות זמן למען הילד, האם צריכה ללוות ללמד, לכוון הן בגיל הרך והן בבגרות כדי שיוכלו לגדול להיות מי שהם ומה שהם רוצים ויצמחו להיות בני אדם טובים, שמחים ומסופקים.
אורית (40) הגיעה אלי והתלוננה "אין לי כוח, הכל לא בסדר" למעשה היא תארה בית שמתנהל ע"פ סדר מופתי עם כללים ונהלים, אך כשלא הצליחה לעמוד בכל המשימות "נכנס בי פחד אני מאבדת שליטה על הבית והילדים." אמרה.
באבחון הגרפולוגי התברר שאורית מקרינה חוזק בחוץ עם נטייה לשלוט בעצמה ובאחרים ולמעשה היא מסתירה פגיעות וחולשה פנימית. היא ביקורתית ושיפוטית, וחשוב לה סדר, וארגון עד כדי כפייתיות.
היא הקרינה חוזק ועשתה את כל התפקידים בקפידה ודרשה בתובענות למלא אחר הוראותיה ועם לו"ז. הילדים והבעל לא עשו דבר ללא אישור ממנה, כולם היו תלויים בה ובמצב רוחה.
הוריה של אורית התגרשו כשהייתה נערה, היא גדלה עם אם חלשה שלא שמה לה תמיד גבולות, היא סמכה עליה וכילדה לא הרגישה מספיק את נוכחותה. את תכונת החוזק שהייתה חסרה לאמא היא אימצה לעצמה והפכה לדומיננטית בחיי משפחתה.
בהמשך האימון היא התוודעה למציאות בילדותה ולעובדה שאמא גלתה אחריות, היא הייתה עסוקה בלמצוא פרנסה ולקיים את ילדיה והיא שלא הבינה שפטה אותה בחומרה ביקרה אותה על התנהגותה וחשבה שנכשלה בתפקידה כאם.
כשהבינה שבזכות הגישה של האם היא הפכה להיות אדם אחראי, עצמאי ובטוח ביכולותיו החיסרון של האם הפך ליתרון.
עם התובנה הזו היא החליטה להרפות ושיחררה וכך גם נרגעה היא צפתה בילדיה מתוודעים ליכולותיהם ומסתדרים בלעדיה, הם צמחו, גילו את עצמם והפכו להיות מי שהם. עד מהרה, "הבלגן" בבית הפך ל"בסדר" ולהיות נעים. אל האם התקרבה וזכתה באהבה שמנעה מעצמה שנים רבות.