התפרצויות זעם שכיחות יותר אצל ילדים הסובלים מהפרעת קשב, ויכולות לנבוע מהאימפולסיביות המאפיינת את ההפרעה.
הסימפטומים לכך הם: סף תסכול נמוך, השתוללות חסרת שליטה, אי ציות לכללים ופגיעה בסביבה אם אתם מזהים זאת בילדכם חשוב לגשת לאבחון מוקדם בגיל צעיר כדי למנוע חוויות זעם בעתיד.
מי שחווה התקף זעם מקרוביו בגיל בוגר לא יכול לשכוח את המראה ואת תחושת הפחד שאוחזת בו, לפעמים כמו בסרט אימה, בשנייה אחת האדם הקרוב ביותר אליך שבחיי היום יום שהינו מאופק שקט, זה שאיתו אתה נוהג להתייעץ וחולק איתו את חייך, הופך ל"חיה" הוא צועק, מגדף מנופף בידיו שמאיימות לפגוע גם באנשים הכי קרובים שאותם הוא אוהב. וכל מי שבסביבתו נאלם או נעלם. עד שוך זעם.
וההתקף תמיד עובר, סימני החיה נעלמים, האיש חוזר שגרה. אך הרתיעה והדריכות תופסים מקום, כמו השקט שלפני הסערה, עד לפעם הבאה.
מעדויות של מתאמנים רבים שחוו זאת עם בן משפחתם הבוגר ניתן להבין שבכל אחד מאיתנו יש את החיה שכלואה בפנים עם דחפים שלעיתים אינם נשלטים. אפילו האדם הנאור ביותר שכל אחד מאיתנו מכיר יכול בן רגע לאבד את השפיות כמו שהיטיבה תמי לתאר, "היו לו פנים אפורות והעיניים כמעט יצאו מהחורים" היא סיפרה על פחד שישתמש בסכין או באקדח שהיה מונח לו במגרה. בתקשורת זה נקרא "רגע של אי שפיות" שהמחשבה וההיגיון אינם פועלים.
האדם שסובל מהתקפי הזעם לא תמיד מודע להתנהגותו או זוכר מה אמר. חשוב שהסביבה תיתן לו משוב ותיידע את ההשלכות להתנהגותו.
אנשים שיש להם נטייה להתקפי זעם חשוב שידעו שזה לא עובר לבד. אם יביעו רצון לטפל, יוכלו להפחית את עוצמת הזעם ולשמור על יחסים הבינאישיים תקינים. המודעות והרצון בשינוי בליווי עם סדנאות, אימון אישי ניתן להתגבר ולשפר את איכות החיים.