יש מקרים בהם אנחנו זקוקים להקשבה, מישהו שפשוט יהיה שם ויקבל אותנו ויאהב, בלי להגיד מילה, או לכל היותר יגלה אמפטיה ותמיכה.ע"פ מחקרים חברות מחזקת את המערכת החיסונית ומגדילה את הסיכויים לאריכות חיים אבל מה קורה כשהחברות הופכת להיות מעיקה, נצלנית או כשחבר נצמד לנו לחיים ומנטרל קשרים חדשים..
רונית (38) רווקה בחורה נאה וחייכנית הגיעה אלי וסיפרה שהיא לא מצליחה לפתח קשר יותר מחודש חודשיים. יש לה חברים רבים, היא עצמאית וגרה בשכירות עם עוד שותפה במרכז ת"א.
כשבקשתי ממנה לפרט על הקשר האחרון שהיה לה, היא סיפרה שאת עודד הכירה דרך חברים משותפים, בחור נאה, מעניין ונראה שזה הולך לכיוון רציני. לאחר מספר פגישות, היא הזמינה אותו לביתה.
השותפה עינת חברתה הטובה קיבלה אותו בשמחה, זה הרגיש נפלא.הם קבעו לנסוע לצימר בצפון ,אך השותפה הרגישה רע. מכיוון שלא רצתה להשאירה לבד היא ביטלה את הנסיעה, רונן שלא הבין זאת כעס וניתק את הקשר.
רונית הוסיפה שיש לה מזל שעינת הייתה לצידה, "מערכת היחסים בינינו טובה מאוד אני משתפת אותה בהכל, סומכת עליה וקשורה אליה מאוד" וכמו תמיד בשעות הקשות היא תמיד הייתה לצידה, תמכה ועודדה.
בהמשך פגישות האימון הבינה רונית שעינת הייתה שותפה לדירה ובעיקר לחיים שלה.
כשחבריה של רונית התארחו בדירה היא הייתה נוכחת, בכל זוגיות חדשה היא חיפשה את המגרעות של חבריה ואמרה לה את ה"אמת" שלה, היא גם עודדה אותה להפחית את מספר הפגישות עם בני זוגה כדי שלא יהפכו ל"דביקים" ואכן בני הזוג התנתקו מהר…
כשהבינה רונית שזה דפוס פעולה שחזר על עצמו, הכירה במניפולציות שעשתה לה החברה שטרפדו את מערכות היחסים שניסתה לבנות. מכאן היא החליטה שלא תאפשר יותר לחברים להרעיל אותה בתסכולים שלהם. עם כל הקושי ואי הנעימות היא התנתקה מהחברה הטובה ועברה לגור בדירה אחרת וללא שותפים.
ולבסוף שאלו את עצמכם:
האם אתם והחברים שלכם שווים- האם אין אחד שכל הזמן עוזר ומייעץ לשני?
האם החברות עושה לכם טוב? הרגשה טובה? האם אתם אמיתיים לידה?
האם החברות פוגעת גם לא בכוונה בחברויות עם אנשים אחרים?
