לכל אחד מאיתנו צריך שיהיו גבולות: במערכות יחסים עם ילדנו, עם האנשים איתם אנו עובדים, חברים, ועם בו/בת הזוג שלנו ועוד. הגבולות מגדירים מה מותר ומה אסור. תמיד יהיו אנשים שינסו לחצות את הגבול, ואנו ניקלע למצב של אי נוחות ופגיעה. הצבת הגבול והקפדה על הגנתו הופכת אותנו לאחראים על חיינו ובכך אנו מגינים על עצמנו.
שרית בחורה בת 27 בקשה לעבור אימון אישי, היא הרגישה מנוצלת ע"י חברותיה, משפחתה ובעיקר במקום עבודתה ורצתה לשנות את מצבה.
היא סיפרה שמתקשה לסרב לבקשות שמופנות אליה והסבירה, "אני מתביישת להגיד לא אך הגעתי לקצה גבול היכולות שלי" אי הנוחות שהרגישה בהתחלה הפך בהמשך להיות תיסכול וחרדה.
שרית התברר הינה עובדת חרוצה במוסד רפואי גדול, היא נהגה להתמיד ולהגיע לעבודה גם כשחלתה. מעטה לדבר, לצאת לחופשות לא ביקשה כי לא רצתה להטריח את חבריה. כשעובדים אחרים נעדרו מהעבודה והיה צורך להחליפם ולעבוד שעות נוספות, חברותיה לעבודה התחמקו באופן קבוע. והיא תמיד נענתה בחיוב.
הפחד הגדול שלה כך התבטאה "אם אסרב מה אנשים יחשבו ויגידו עלי?"
כשבדקנו מה הם הגבולות ששמה לה בכל מערכות יחסיה התברר שלא היו. כי לא הייתה מודעת לחשיבות וכאן הבינה שכדי לשלוט על חייה היא תצטרך להחליט מה הם הגבולות שטובים ובטוחים עבורה ולהביע את רצונותיה. הצעד הראשון לשינוי היה לשוחח עם הבוסית ולהעביר לה את המסר.
הבוסית הבינה והתנצלה שלא ידעה שכך היא מרגישה, בהמשך הבקשות נותבו גם לעובדות האחרות. ולהפתעתה, לא רק שלא הרגישה דחויה, אלא הם בקשו את חברתה והחלו להתייחס אליה בכבוד ובהערכה.
וכאימון הגדירו לעצמכם גבול אחד בלבד אשר תציבו ותגנו עליו. ושאלו האם אני רואה גבול
שמופר ע"י אנשים שקרובים אלי? מה הגבול שהכי מפריע לי כאשר חוצים אותו? מי האדם הראשון שארצה להציב בפניו גבול זה? איך זה יעזור לו? ואיך יעזור לי? ומה יניע אותי להכריז על גבול זה?.
