חרם על ילדים בבית הספר נפוצה ואופיינית בגיל ההתבגרות וטרום-התבגרות. ארגון החרם נעשה על ידי בעלי כוח בחברה, הוא עלול להיות מלווה בשמועות, בהצקות ואף בסחיטה ואלימות פיזית, הילד קורבן החרם חווה, כאב, חוסר אונים ובדידות שמשאיר אחריו צלקות לאורך שנים.
תמר בחורה מלאה בת 32, הגיעה אלי וביקשה ללמוד על עצמה ואיך לשפר את היחסים הבין אישיים שלה עם קרוביה. 3 חברותיה הטובות הפסיקו לדבר איתה בגלל התבטאות חריפה עם אחת מהן. ה"חרם" שעשו עליה החזיר אותה לתקופת החרם מבי"ס היסודי, והיא תארה את תחושת המצוקה, חוסר אונים והסיוט שחזר אליה.
באבחון הגרפולוגי זיהיתי שתמר הינה בחורה שמרצה וזאת מהצורך להרגיש שייכות ואהבה.
היא זקוקה להרמוניה סביבה, וכשיש מחלוקת היא תמיד מפשרת ומגשרת גם על חשבון צרכיה.
בהמשך האימון האישי התברר שלתמר יש בעיית קשב וריכוז מהילדות שלא זוהתה, זה הקשה עליה בלימודים והוריה הגיבו בכעס והתנכלו לה. לעומתה לאחיה הבכור שציוניו היו טובים התייחסו בכבוד ועמדו לצידו גם כשהציק לה. תחושת הכבשה השחורה והפגיעה בביטחון העצמי הסבירו את רגשי הנחיתות שמהן סבלה ואת הפרעות האכילה.
במהלך האימון תמר התוודעה לצורך שלה לרצות אחרים ואת הפחד לסרב. היא הכירה בציפייה שלה שיעריכו אותה ואת תפקיד הקורבן שלקחה על עצמה.
גם בהרגל לצבור כעסים ראתה שלא ניתן עד אין סוף לאגור וכשיצא משליטתה היא פגעה בקרוביה וגם בקשריה החברתיים.
מכאן למדה לבטא את רצונותיה ובזמן, להעריך את עצמה, דעותיה והתגובה לא אחרה לבוא, קרוביה למדו להקשיב לה ולכבד את רצונותיה.
תפריט
