רוב האנשים שפוגעים בהם או מפרים את האמון שלהם או מכאיבים להם בצורה חזקה – מפתחים יחס רגשי שלילי כלפי מי שפגע בהם. רגשות כמו כעס שנאה זו התגובה הטבעית והצפויה. אך שכשאדם חי בתוכו עם רגשות כל כך שליליים וכל כך טעונים – הוא מרעיל את נשמתו ואת גופו
עודד( 45) עובד היי טק, הגיע אלי "טעון" עם כעס עצום, לאחר 10 שנות נישואין עם 2 ילדים הוא ניפרד מאשתו עקב בגידה.
שנה עברה מאז הפרידה אך הוא סרב לשכוח ולסלוח. עם הדחייה התקשה לחיות. חוסר הרצון והיכולת לקבל את מצבו החדש הקשה עליו גם במציאת בת זוג חדשה.
" היא הרסה אותי ואת המשפחה" אמר בכאב, ומיד הוסיף "כל השנים הקשות, המאמצים לבנות את הבית, לגדל את ילדים, היה לשווא".
הסתבר שהזמן לא ריפא את הפצעים והעלבון האישי נשאר,
היו לכך השלכות על מצב בריאותו שהורע. כששאלתי איך היו היחסים במהלך הנישואין סיפר עודד היו עליות ומורדות וכפתרון ומדי פעם חשבו על גירושין, הם גם נעזרו בטיפול זוגי, ובכך
הודה עודד שגם לו היה חלק בכישלון נישואיו.
במהלך האימון האישי הבין עודד, שהכעס אפשר לו להרגיש טוב עם עצמו וגרושתו נתפסה כרעה ולא בסדר, מאידך האחיזה ברגשות שליליים של כעס, תסכול, שנאה, וזעם, הם שהובילו למחלתו וחסמו אותו מליצור קשר חדש. החשיבה החיובית, החמלה שעודד סיגל ותרגל אפשרה לו למחול, לסלוח, ודרכה השתחרר, וריפא עצמו מהעבר.
נקודה למחשבה:
החמלה כלפי אלה שפגעו בנו במהלך החיים היא תגובה בריאה ולא נישאר תקועים במקום "הצודק", "הזועם" הכועס והמסכן. חמלה היא ריפוי דרך עוצמה ואילו צדק וכעס הם חולשה שמובילה למחלה.
